איך לשמור על שיניים בריאות ולמנוע עששת (חורים בשיניים) ומחלות חניכיים.

כתבה: ד”ר מלכה אשכנזי.  רפואת שיניים לילדים

כיצד ניתן לשמור על שיניים בריאות
ולמנוע עששת (חורים בשיניים) ומחלות חניכיים

עששת היא מחלה מולטי-פקטוריאלית, היינו נגרמת ע”י מספר רב של גורמי סיכון, לכן על מנת למנוע את המחלה יש לנקוט במספר פעולות מניעתיות הכוללות:
• צחצוח שיניים נכון פעמיים ביום
• שימוש נכון במשחת שיניים המכילה פלואוריד בריכוז המתאים לגיל הילד
• הגבלה של מס ארוחות ביום למקסימום 6 ארוחות ביום
• שתיית מים בלבד בין הארוחות
• סילוק אוכל דביק מהשיניים לאחר אכילת אוכל דביק
• הגעה לביקורות תקופתיות סדירות מידי חצי שנה.

צחצוח שיניים
צחצוח שיניים נכון פעמיים ביום, בבוקר ובערב עם משחת שיניים המכילה פלואוריד הוא האמצעי היעיל ביותר במניעת עששת (חורים בשיניים). מצאו שלילדים שצחצחו את שיניהם פעם ביום בלבד היו 40-50% יותר מוקדי עששת חדשים בהשוואה לאלו שצחצוח פעמיים ביום.

מטרות צחצוח השיניים
א. לסלק את רובד החיידקים הנדבק על השיניים. כיום ידוע שרובד של חיידקים הנמצא על פני השן מעל 12 שעות (רובד זקן) , מפריש יותר חומצה כפסולת לאחר הארוחה, בהשוואה לרובד צעיר (נמצא על השן עד 12 שעות), ולכן גורם לנזק גדול יותר לשן ומאריך את משך הזמן הדרוש לרוק לתקן את הנזק.

ב. לחשוף את השיניים לפלואוריד הנמצא במשחת השיניים. הפלואוריד עוזר לרוק לתקן את הנזק שנגרם לשן בזמן הארוחה.

על מנת לקבל הגנה מרבית ממשחת השיניים ללא תופעות לוואי, יש להתאים את כמות משחת השיניים ואת ריכוז הפלואוריד שבה לגיל הילד. יש לצחצח שיניים כבר עם בקיעת השן הראשונה לחלל הפה, בשלבים ההתחלתיים של בקיעת השיניים ניתן לצחצח את השיניים ע”י גאזה נקייה ולחה , בעזרת אצבעון-מברשת או מברשת שיניים עם ראש קטן.

 

כיצד לצחצח נכון את השיניים?
• יש לצחצח את השיניים לפי מקטעים.
o יש לחלק את קשת השיניים החיצונית והפנימית בכל לסת ל5 מקטעים, (אחורה- טוחנות ומלתעות בצד ימין, בין אחורה וקדימה – ניבים בצד ימין, קדימה- חותכות, בין אחורה וקדימה- ניבים בצד שמאל ואחורה- טוחנות ומלתעות בצד שמאל)
o את החלק הלעיסי של השיניים ל2 מקטעים של השיניים האחוריות (ימין ושמאל)

• הואיל והרובד החיידקים מצטבר בהתחלה בין החניכיים לשן, יש להניח תמיד את מברשת השיניים חצי על החניכיים וחצי על השן, ולהבריש כל מקטע בנפרד ע”י כ10 תנועות הלוך ושוב . רק אחרי ביצוע 10 תנועות הלוך ושוב ניתן לסלק את כל רובד החיידקים הנמצא על השיניים.

סוגים עיקריים של מברשות שיניים

מברשת שיניים עם ראש אחד

מברשות השיניים השונות בקבוצה זאת נבדלים במספר קבוצות הסיבים, בצפיפות שלהן (ככל שיש יותר סיבים, המברשת יעילה יותר) וברווח בין קבוצות הסיבים (הרווח מאפשר ניקוי המברשת). בנוסף, מברשות השיניים בקבוצה זאת נבדלות גם באורך ראש המברשת. מתאימים את אורך ראש המברשת לפי מס השיניים בפה. ככלל רצוי שאורך ראש המברשת יכסה את כל השיניים הטוחנות והמלתעות. כאשר ראש המברשת קטן מאוד, המטופל צריך לבצע תנועות ארוכות מידי על מנת לסלק את הרובד ממקטע אחד של השיניים. לעומת אורך ראש המברשת, רוחב ראש המברשת דומה בכל המברשות, ולכן כולם דומים מאוד באורך הסיבים ובבליטה שלהם לכוון הלחי, הלשון והחיך.
לראש המברשת בקבוצה זאת עיצובים שונים המיועדים למטרות שונות. לדוגמה:

• מברשת המיועדת לילדים עם טבעות אורתודונטיות על השיניים. במברשת זאת שורת הסיבים האמצעית נמוכה מגובה הסיבים בשורות החיצוניות. וזאת משתי סיבות עיקריות:
I. לאפשר מגע סימולטני של הסיבים על הטבעות ועל השן והחניכיים
II. הסיבים הקצרים אגרסיביים יותר ולכן מנקים טוב יותר את הטבעות האורתודונטיות, והסיבים הארוכים רכים יותר ולכן מנקים בעדינות את זגוגית השן והחניכיים

• בקצה ראש המברשת קבוצת סיבים ארוכה יותר- לאפשר ניקוי של השיניים באזור ההתכנסות לאזור המגע בין השיניים

• מברשות שיניים עם קצוות מתבדרים החוצה, נועדו למי שלא קיבל הדרכה בצחצוח שיניים ומחזיק את המברשת באלכסון על קצה התלוליות של השיניים (בין החלק הלעיסי לצדדי)

• מברשות שיניים בהם קבוצת הסיבים המרכזית גבוהה משורות הסיבים החיצוניות, נועדת לשיטת צחצוח ע”ש בס, בה מחזיקים את המברשת באלכסון, חצי על החניכיים חצי על השן, כאשר שורת הסיבים המרכזית חודרת לעומק כיסי החניכיים.

 

 

 

לכן יש לבחור את עיצוב המברשת בהתאם למבנה השיניים ולצורת הציחצוח.

מברשת שיניים תלת ראשית

ניתן לקצר את משך צחצוח השיניים ולפשט את ביצוע הצחצוח ללא פגיעה ביעילות הצחצוח ע”י צחצוח שיניים בעזרת מברשת תלת ראשית. המברשת התלת ראשית מצחצחת בו בזמן את השטחים החיצונים, הפנימיים והלעיסים של השיניים ובכך מקצרת משמעותית את זמן הצחצוח. בנוסף, המברשת בולטת פחות ללחי, בולטת פחות ללשון /חיך ולכם מגרה פחות את רפלקס ההקאה. מברשת זאת נוחה במיוחד להורים המצחצחים את שיני ילדיהם ולילדים צעירים המצחצחים את שיניהם בעצמם.

 

מברשת שיניים חשמלית

מברשת שיניים חשמלית עשויה לסלק רובד באופן יעיל יותר. אולם על מנת לצחצח את השיניים ביעילות עם מברשת שיניים חשמלית יש לבצע את הצחצוח לפי הוראות היצרן . היינו, יש להניח את ראש המברשת על כל שטח פנים של השן (חיצוני, לעיסי ופנימי) בנפרד למשך כ2 שניות מלאות. פעולה זאת דורשת קואורדינציה די גבוהה ובדר”כ ילדים צעירים אינם מסוגלים לבצע אותה. בהסתכלות ישירה על ילדים צעירים המצחצחים את שיניהם במברשת חשמלית רואים שרובם מצחצחים רק את החלק העליון (לעיסי) של השיניים. הרטט והרעש נותנים לילדים תחושה שהם מצחצחים טוב את שיניהם- ולא היא!.

צחצוח שיניים לפעוטות וילדים ע”י מבוגר

כאשר מצחצחים לילד את שיניו, ניתן להושיב את הילד במספר צורות: בשכיבה, כאשר ההורה יושב וראש הילד על ברכי ההורה ורגליו על רצפה, בצורת חיבוק כאשר הילד בתנוחת חצי שכיבה או כאשר הילד יושב\עומד מול ההורה. במקרה זה, חשוב שגובה השיניים של הילד יהיו בגובה העיניים של הילד (לכן או שההורה ישב על כיסא והילד יעמוד, או שהילד יעמוד על כיסא מול ההורה. זאת, כדי לאפשר ראות מקסימלית ולהקטין במידת האפשר את הצורך במשיכת ראש הילד אחורנית. יש להקפיד לתת תמיכה ללסת התחתונה בזמן צחצוח השיניים בלסת התחתונה.
בזמן צחצוח השיניים לילד כדאי לספור בקול את מספר התנועות ולומר את מיקומן כדי לאפשר לילד להעריך את התקדמות הצחצוח וכדי שהילד יפנים שצחצוח שיניים חייב להיעשות בצורה סיסטמתית וקבועה.
לעתים ילדים לא פותחים את הפה בזמן צחצוח שיניים, במקרים אלו ניתן להיעזר בידית עבה מגומי של מברשת שיניים אחרת כדי שהילד ישען עליה ויאפשר את צחצוח השיניים.
עד איזה גיל יש לצחצח לילדים את שיניהם?
ההורים צריכים לבצע את צחצוח השיניים לילדיהם עד אשר הילדים מראים יכולת צחצוח יעיל. היינו, מגיעים לכל מקטע בקשת השיניים ומבצעים בכל מקטע 10 תנועות הלוך ושוב. במידה והילד מתעקש לצחצח את שיניו לבד, ניתן לאפשר לו להתחיל, ואז “סיום” הצחצוח יעשה ע”י ההורים

באיזה תדירות יש להחליף מברשת השיניים?

בלאי סיבי המברשת עלול להתרחש ב3 מישורים
א. הקצוות של סיבי מברשת השיניים עוברים עם הזמן שחיקה. הקצוות השחוקים עלולים להיות חדים ולפצוע את החניכיים.
ב. עמידות וגמישות סיבי המברשת יורדת עם הזמן והסיבים נעשים רכים יותר ופחות יעילים בצחצוח השיניים. בנוסף כאשר הגמישות נפגעת, הסיבים נשארים מכופפים גם לאחר השחרור מהלחץ
ג. סיבי המברשת עלולים להישבר ולא לחזור לצורתם המקורית כאשר נושכים עליהם בכוח. במקרים הללו יש להחליף מיד את המברשת
לכן, על מנת לייעל את צחצוח השיניים יש להחליף את מברשת השיניים מידי 3-6 חודשים או כאשר סיבי המברשת נשארים מכופפים לאחר הצחצוח. כאשר נותנים לילד, שאינו יודע לצחצח שיניים , להתחיל לבדו את פעולת הצחצוח, יש לתת לו לבצע את הצחצוח במברשת “שלו ” ולא במברשת שההורים מבצעים בה את הצחצוח, שכן הילד עלול להרוס את המברשת תוך מס ימים ספורים ע”י נשיכה על הסיבים, מה שיחייב להחליף את המברשת בתדירות גבוהה.
חיטוי מברשת השיניים
לילד החולה בשפעת, דלקת גרון וכו, יש ברוק חיידקים / וירוסים המזהמים את מברשת השיניים. לכן, במקרים הללו, כדאי לחטא את מברשת השיניים לאחר כל צחצוח שיניים ע”י נוזל לשטיפת פה המכיל כלורהקסידין (נמצא בבתי המרקחת) . ניתן לטבול את ראש המברשת למשך כ2 דקות בנוזל. מומלץ לא לאכסן את המברשת של ילד חולה יחד עם מברשות של שאר המשפחה, כדי לא להעביר אליהן את החיידקים/וירוסים.
בשוק יש מכשור המכיל אור אולטרא-סגול לחיטוי המברשת, יש לוודא בטיחות המכשיר
הנחה של המברשת במים רותחים עלולה להזיק לסיבים ולכן לא מומלצת

ניקוי השיניים ע”י חוט דנטלי
מברשת השיניים אינה מגיעה לשטחי השן שבין שיניים סמוכות. לכן, מומלץ לנקות את השטחים בין השיניים ע”י חוט דנטלי.

 

ככלל, עדיף להשתמש בחוט דנטלי עבה ורך המכיל פלואוריד. מומלץ לנקות את השיניים בחוט לפחות פעם אחת ביום לפני צחצוח השיניים ע”י מברשת, כדי לאפשר למשחת השיניים לחדור בקלות לאזור שבין השיניים. יש להתחיל בניקוי השיניים ע”י חוט דנטלי כאשר יש נקודות מגע בין השיניים, גם אם זה קורה כבר בגיל שנתיים. לא מומלת לנקות את השיניים בילדים ע”י קסמי שיניים, שכן אין מקום לקיסמים והילדים עלולים לפצוע את החניכיים.

ניתן לנקות בחוט את השיניים ב3 צורות עיקריות
א. חוט המחובר לידית. היתרון של הדרך הזאת היא קלות הביצוע. החיסרון הוא בכך שמנקים את כל השיניים באורך חוט קצר ביותר. לכן כאשר יש מחלות חניכיים, ניתן להעביר זיהום משן לשן. בנוסף, בשיטה זאת קשה לנקות את החלק החיצוני המתכנס של השיניים

 

בשוק ניתן למצא
א. ידית המחוברת לחוט דק – למחזיקים הללו 2 חסרונות עיקריים. א. החוטים העלולים לפצוע את החניכיים במידה ומחדירים אותם בכוח לאזור שבין השיניים ב. החוטים נקרעים בקלות כשיש נקודות מגע צמודות בין השיניים.
ידית המחוברת לחוט עבה- סופגת יותר רובד, נקרעת ופוצעת פחות את החניכיים
ב. חוט דנטלי ארוך בקופסא – ניתן לקבוע את אורך החוט שבשימוש ולחתוך אותו לפי הצורך.
בקבוצה זאת מס רב של חוטים : עבים , עם ובלי פלואוריד, expanding היינו מתרחבים במגע עם לחות, עם שעווה , ללא שעווה וכו.
יתרון נוסף בשימוש בחוט מקופסא הוא שבשיטה זאת מנקים כל שן בחלק נקי של החוט ולא מעבירים זיהום בין שן אחת לשנייה. החיסרון העיקרי של שיטה זאת הוא שהוא דורש עקומת למידה ארוכה יחסית ויכולת קואורדינצית עין-יד גבוהה (מה שאין לילדים).

ג. מחזיק חוט רב פעמי- בשוק ניתן לרכוש מחזיק לחוט דנטלי. עליו ניתן להלביש חוט נקי. היתרון של מחזיק החוט בהשוואה לחוט המחובר לידית הוא בזה שהעלות נמוכה יותר, וניתן לבחור את סוג החוט בשימוש: עבה, רך מכיל פלואוריד וכו חסרונו בכך שהוא מחייב התעסקות גדולה יותר עם הליפוף של החוט על מחזיק החוט לפני השימוש, ושיחרור החוט לאחר השימוש.

 

עיתוי צחצוח השיניים.

עיתוי הצחצוח בבוקר יכול להיות לפני או אחרי ארוחת בוקר. אלא אם ארוחת הבוקר כוללת אכילת דגנים (קורנפלקס או מאפים מתוקים הנדבקים על השיניים) . במקרה זה עדיף לדחות את צחצוח השיניים לאחר הארוחה כדי לסלק גם את שאריות האוכל שנדבקו על השיניים. אם הילד לא הספיק לצחצח שיניים בבוקר, מומלץ שיצחצח את שיניו מיד כשמגיע חזרה מבית הספר- זה עדיף על מצב שיצחצח שיניים רק פעם אחת ביום.

עיתוי הצחצוח בערב – לאחר ארוחת הערב. במקרים בהם הילד חוזר מאוחר מבילוי עייף ולכן לא מצחצח את שיניו, עדיף לצחצח שיניים לפני היציאה על מנת לוודא צחצוח שיניים.

כמה משחת שיניים יש להניח על המברשת

החל מבקיעת השן הראשונה ועד גיל שנתיים כמות של גרגיר אורז/מרח

מגיל שנתיים עד שש- כמות של אפונה,

מגיל 6- גיל 120 – גליל באורך 2 ס”מ

 

 

משחות שיניים

בשווקים יש משחות שיניים לילדים הנבדלות ביניהן במספר גורמים
א. ריכוז הפלואוריד
ב. טעמים שונים.
ג. גודל גרגירי שחיקה
ד. תכולה של SLS- Sodium Lauryl Sulfate
ה. תכולת חומרים המקטינים הצטברות חיידקים על פני השן ( לדוגמה: טריקלוזן , דקפינול)
ו. חלק ממשחות השיניים לתינוקות מכילות סוכר קסיליטול המעכב פעילות חיידקים ועוזר במניעת עששת.

א. ריכוז הפלואוריד במשחה
מספר מחקרי סקירה שבוצעו בשנים האחרונות הראו שריכוז הפלואוריד המינימלי במשחת השיניים היעיל במניעת עששת הוא ppm 1000 (הריכוז כתוב תמיד על משחת השיניים). אי לכך, ההמלצות כיום של האיגוד האירופאי והאמריקאי לרפואת שיניים לילדים להשתמש במשחת שיניים המכילה ppm 1000 פלואוריד לכל הילדים עד גיל שש, אך להגביל את כמות המשחה ( עד גיל שנתיים גודל של גרגיר אורז, ובילדים מגיל שנתיים עד שש שנים להגביל את כמות משחת השיניים לגרגיר בגודל אפונה). החל מגיל 6 מומלץ לצחצח את השיניים במשחת שיניים המכילה 1400-1450 ppm פלואוריד באורך של 2 ס”מ . על מנת לחשוף את השיניים לריכוז המקסימלי של הפלואוריד, יש למרוח תחילה את המשחה על כל השיניים, ורק לאחר מכן לצחצח אותן. (צחצוח ללא מריחה גורם לדילול משמעותי של ריכוז המשחה ע”י הרוק). לאחר הצחצוח לא מומלץ לשטוף את הפה אלא רק לירוק. פעולה זאת מאריכה את משך החשיפה של השיניים לפלואוריד במשחה ל10 דקות-רבע שעה.
משחות שיניים המכילות ppm F 1400-1450 , ומיועדות לילדים בגילאי 6-12 שנים מכילות חלקיקים קטנים יותר בהשוואה למשחת שיניים המיועדת למבוגרים. ככל שהחלקיקים קטנים יותר המשחה שוחקת פחות את השן. בילדים בגילאי 6-12 שנים יש שיניים קבועות שרק בקעו ולכן רגישות יותר לשחיקה. משחת שיניים עם מקדם שחיקה גבוה יותר, מסלקת צביעה חיצונית מהשיניים באופן יעיל יותר.

 

 

ב. טעם המשחה
טעם המשחה יכול להוות גורם חשוב בהיענות של הילד לצחצח שיניים. חשוב להשתמש במשחת שיניים בטעם שאינו “חריף מידי” או “מתוק מידי” לילד . משחות שיניים הומאופטיות אינן מכילות מנטול ולכן עשויות להתאים מאוד לילדים הרגישים לטעמים .

ג. גודל גרגירי שחיקה (מקדם שחיקה )
משחות השיניים מכילות גרגירים העוזרים לסילוק הרובד (החומר האברסיבי ( hydrate silica . ככל שגודל הגרגירים גדול יותר, יעילות סילוק הכתמים על השיניים גדולה יותר אך גם הסיכון לשחיקת השיניים בזמן צחצוח גבוה יותר. האמייל של שיניים שרק בקעו, רך יותר בשנה הראשונה שלאחר הבקיעה ולכן בתקופה הזאת הוא רגיש יותר לשחיקה ע”י משחת שיניים רגילה. לכן בילדים בגילאים בהם יש בקיעת שיניים קבועות (עד גיל 12) ניתן להשתמש במשחות שיניים עם מקדם שחיקה נמוך יותר. משחות השיניים הללו מכילות 1450-1400 ppm פלואוריד אך מיועדות לגילאי 6-12 שנים. גם משחות שיניים המיועדות למבוגרים עם נסיגת חניכיים הן בעלי מקדם שחיקה נמוך וניתן לתת אותן לילדים עד גיל 12. ככלל, אין מניעה להשתמש בהן גם לאחר גיל 12, באם הילד מעדיף את הטעם שלה על פני משחות שיניים אחרות.

ד. תכולה של SLS- Sodium Lauryl Sulfate

SLS הינו חומר שעלול להגביר הופעת עוותות בפה בחלק מהמטופלים המפתחים עוותות בתכיפות גבוהה. לכן במטופלים הללו כדאי להשתמש במשחת שיניים שאינה מכילה SLS כגון אלמקס וJordan

הרגלי אכילה ושתייה נכונים

תכיפות הארוחות
בפה יש כ70 זני חיידקים הניזונים מהפחמימות שאנו אוכלים ומפרישים חומצה כפסולת. החומצה ממיסה את האמייל והסידן, שהוא החומר הקשה של השן , ויוצרת חרירים מיקרוסקופים על פני השן. מאידך, מיד אם תחילת הארוחה אנחנו מפרישים רוק שהוא בופר (נוזל המנטרל חומצה) ומכיל כמות גדולה מאוד של סידן. הרוק מנטרל את החומצה שהחיידקים הפרישו בזמן הארוחה והסידן שברוק חודר לחרירים שנוצרו בשן ומבריא אותה למצב שהיה לפני הארוחה. התיקון של הנזק שנגרם מהארוחה אורך לפחות שעתיים (במידה ואנו מצחצחים שיניים פעמיים ביום) ואפילו 8 שעות (באם לא מצחצחים שיניים 4 ימים). לכן, אחד הכללים החשובים במניעת עששת הוא לעשות הפסקה של לפחות שעתיים בין ארוחה לארוחה (5-6 ארוחות ביום) על מנת לאפשר לרוק לתקן את הנזק בין הארוחות. זאת גם הסיבה שלא מומלץ לתת לתינוק לשתות מבקבוק חלב /שתייה ממותקת במשך שעות, לא לאכול ארוחה אחת הנמשכת שעות ולא לאכול מול הטלוויזיה או מול המחשב (משום שאז הארוחה יכולה להימשך שעות מבלי לשים לב) אלא לאכול ארוחות מסודרות במטבח. משך ארוחה המומלץ הוא כחצי שעה.
שתייה בין הארוחות
גם שתייה ממותקת בין הארוחות מפריעה לשמור על מרווח של שעתיים בין הארוחות ולהפריע לפעילות הרוק. חשוב לציין שכל המשקאות המוגזים מכילים חומצה ולכן, גם אם הם דיאטטיים, אינם מומלצים לשתייה בין הארוחות. ככלל, בין הארוחות מומלץ לשתות רק מים. אם ההורים מעוניינים לתת לילד מיצי פרות טבעיים, ניתן לשלב אותם עם הארוחות של הילד.
דביקות האוכל
גורם נוסף שמפריע לשמור על מרווח של שעתיים בין הארוחות זה אכילה אוכל דביק ( אוכל המכיל קמח וסוכר) כגון: עוגות, עוגיות ביסקוויטים ,קורנפלקס וכריות ובמיוחד אם צורכים אותם ללא חלב. האוכל הדביק נותר על השיניים ומאפשר לחיידקים שבפה להמשיך לפרק פחמימות ולייצר חומצה, ולא מאפשר לרוק לתקן את הנזק שנגרם לשן. לכן, לאחר אכילת אוכל שנדבק על השיניים, מומלץ לסלק את השאריות של האוכל שנדבק על השיניים ע”י מברשת שיניים (לא צריך משחת שיניים).
יש לציין, שדביקות האוכל תלויה לא רק בסוג האוכל אלא גם במבנה השן. היינו, בחריצים עמוקים יותר, האכל ידבק יותר על השיניים בהשוואה לחריצים רדודים . גורם נוסף המשפיע על דביקות האוכל הוא הרגלי הניקוי העצמי של הילדים. ישנם ילדים שמסלקים את שאריות המזון שנדבקות על השיניים ע”י פעולות מציצה. לכן, ניתן לבדוק את הנטייה של אוכל להידבק על השן באופן ספציפי לכל ילד בנפרד: נותנים לילד לאכול, ממתינים 10-15 דקות ומסתכלים האם נותר אוכל על השיניים. אם יש שאריות, ניתן להסיק שהאוכל שנבדק נידבק בשיני הילד, לא רואים שאריות- לא נדבק ואין צורך בסילוק שאריות.
אכילה במשך הלילה
שתייה ממושכת של חלב/מטרנה או מיץ ממותק בלילה מבקבוק עלולה לגרום להתפתחות עששת מהירה והרסנית. בעבר קראו לתופעה הזאת “עששת הבקבוק”, היינו עששת שמתפתחת מהר בשל שתייה מבקבוק בלילה בדר”כ. הסיבות לתופעה הזאת הם
א. בלילה יש יובש פה מוגבר, שכן הגוף לא מפריש רוק בחושך על מנת שנוכל לראות את מה שאנו אוכלים ובשכיבה (על מנת למנוע חנק). בלילה, אנו ישנים בשכיבה בחושך ולכן בבוקר אנו עם פה יבש. לכן אם אוכלים בלילה, אין רוק שיתקן את הנזק שנעשה לשן במשך הארוחה ע”י החיידקים.
ב. שתייה מתמשכת של חלב/מיץ ממותק מבקבוק בלילה עלולה להמשך שעות ולכן לגרום להרס מתמשך. הנזק מוגבר בשל היובש בפה בלילה.
לכן, אין לתת לילד להירדם במיטה בלילה עם בקבוק המכיל חלב/ מיץ ממותק ולהשתמש בו כמוצץ. במידה והילד מתעורר באמצע הלילה רעב, ניתן להוציא את הילד מהמיטה, להאכיל אותו ובסיום הארוחה לתת לו לשתות מים על מנת לשטוף את שאריות האוכל מהשיניים. אין מניעה לתת לילד להירדם עם בקבוק המכיל מים.
כמות האוכל בארוחה
לכמות האוכל בזמן הארוחה אין כמעט השפעה על גודל הנזק, ולכן, עדיף שהילד יאכל ארוחות גדולות מרוכזות ופחות פעמים ביום.

 

 

לעיסת מסטיק
לעיסת מסטיק מיד לאחר ארוחה, למשך 10-15 דקות, בריאה לשיניים. לעיסת המסטיק מגבירה את הפרשת הרוק ואת תיקון השן לאחר הארוחה. אין ללעוס מסטיקים בין הארוחות, שכן גם במסטיקים ללא סוכר יש פחמימות ולכן עלולים לגרום נזק לשיניים. עדיף ללעוס מסטיק המכיל קסיליטול, שהוא חומר שמעכב פעילות חיידקים ומעודד הפרשת רוק. רצוי שהקסיליטול במרכיבים הממתיקים יהיה רשום ראשון, מה שמעיד שהוא נמצא בכמות גבוהה יותר בהשוואה לשאר סוגי הפחמימות.

ביצוע אטימות חריצים

על החלק הלעיסי של חלק מהשיניים האחוריות ישנם חריצים עמוקים, שלא ניתן לנקותם ע”י מברשת השיניים, וגם הרוק שתפקידו להגן על השן אינו נכנס לחריצים הללו בגלל מתח הפנים של הרוק.
כ 60- 90% ממוקדי העששת בילדים מתפתחים בחריצים הללו. אחת הדרכים למנוע את העששת בחריצים הללו היא אטימת חריצים, היינו הנחת חומר פלסטיק על החריצים בשן על מנת לאטום אותם ולמנוע את חדירת החיידקים והאוכל לחריצים. חשוב לבצע את האטימות מיד לאחר בקיעת השן ובכך להקטין את הסיכון להתפתחות עששת בחריצים. האטימה מונעת במאת האחוזים את התפתחות העששת בחריצים כל עוד האטימה נמצאת בשלמותה על השן. האטימות עלולות להישבר או ליפול בשלמותן, ולכן חשוב מאוד לבדוק אותן מידי חצי שנה, בזמן הביקורת התקופתית, ולהשלימן לפי הצורך.

 

 

הנחת גל מקומי המכיל פלואוריד בריכוז גבוה על השיניים –

הג’ל נדבק על השן במשך שעות רבות. הפלואוריד שבג’ל חודר לחרירים ההתחלתיים מיקרוסקופיים , מרפא אותם והופך את השן לעמידה יותר בפני התפתחות עששת. ילדים שטופלו ע”י ג’ל פלואוריד מידי חצי שנה פיתחו כ40% פחות עששת בהשוואה לילדים שלא טופלו ע”י הג’ל

ביקורות תקופתיות לבדיקת השיניים

חשוב להיבדק ע”י רופא שיניים מידי 3-12 חודשים, תלוי ברמת הסיכון של הילד לפתח עששת.
לביקורת התקופתית יש מס מטרות. ביניהן:
א. אבחון מוקדם של מוקדי עששת התחלתיים ולטיפול בהם במידת הצורך.
מוקדי עששת מכילים כמויות גדולות מאוד של חיידקים הנושרים לרוק, נדבקים על שאר השיניים ומפתחים גם בהם עששת. לכן, טיפול מוקדם במוקדי העששת מונע את ההתפשטות העששת הן בשן הנגועה והן בשאר השיניים בפה.
ב. לוודא הרגליי ההיגיינה נאותים (צחצוח שיניים נכון, שימוש במשחת שיניים המתאימה לגיל הילד) והדיאטה של הילד על מנת לשפרן במידת הצורך. חשוב לוודא ביצוע צחצוח שיניים נכון במיוחד בילדים צעירים.
ג. מעקב אחר התפתחות השיניים\ החלפת השיניים , המצאות שיניים חסרות, עודפות, כלואות , המצאות מנשך צלבי ולטפל בהפרעות האלו במידה וקיימות בעיתוי המתאים, כדי למנוע סיבוכים עתידיים
ד. הדרכה להפסקת הרגלים אורלים מזיקים כגון מציצת אצבע, מוצץ, כסיסת ציפורניים וכו
ה. הנחה של אטימת חריצים בשיניים שבקעו עם חריצים עמוקים, ובדיקת שלמות אטימות החריצים שבוצעו בעבר. שכן, אטימה שנפלה בחלקה א כולה חושפת את השן להתפתחות עששת.
ו. קבלת טיפול מונע לעששת ע”י ג’ל פלואוריד המונח על השיניים